קראתי את הדברים שכתב הגרוש של נחמה תאנה

הדברים האלה – מצער לכתוב אותם, ויחד עם זאת יש לי תחושה שהם צריכים להיאמר.

גם אני טעיתי, כך אני חושבת.

וחשבתי שאם הם אכן נכונים הרי שהם מטילים ספק גדול לגבי מהימנותה של נחמה תאנה.

לכאורה נאמר שנחמה האשימה את אמא שלה ברצח שני אחיה,

האשמה שנשמעת מופרכת והזויה כאשר היא מוצגת כפי שתיאר אותה יוסף, הגרוש

התמונה שצייר הגרוש הוא של אישה שאינה קשורה למציאות כלל וסובלת מהזיות

אלא- מסתבר שנחמה נתמכת על ידי אחיה ואביה ואחיה

אף כתב והעלה רשומה אשר שופכת אור מחודש על טענות הגרוש

האח מספר שאמא של נחמה אכן פגעה בילדיה בצורה אכזרית,

שהעלתה את החשד לעבירות חמורות ביותר.

בהנחה שהדברים אכן נכונים- התמונה שמצטיירת כאן היא אחרת.

לא אישה עם סכיזופרניה שמדמיינת דברים,

אלא אישה שנפגעה בעבר ואחר כך נפגעה שוב, ושוב, ושוב,

כפי שקורה לנשים שנמצאות במצבים פגיעים , ללא אמא משגיחה ומיטיבה ששומרת ומגוננת

אני מכה על חטא –

משום שגם לי היה קל לקבל את ההשמצות של יוסף תאנה כפשוטן ולהאמין לו,

למרות שאין ראייה לכך שהוא איש אמין יותר מאשר נחמה, נהפוך הוא

זה אולי אחד הדברים הכי קשים בפגיעה מינית-

הצורך לעמוד למשפט שדה ולהוכיח את צדקתך כאשר את הקורבן.

וכאשר גורמים מטעם הנאשם מנסים להכפיש אותך,

ערער על האמינות ולשלול את הלגיטימיות מן התלונה שלך

, כאשר ההיסטוריה האישית שלך נחשפת ונשפטת בפרטי פרטים

ואפילו ההסטוריה המשפחתית שלך ושל הקרובים לך נידונה על הפרק

הלוואי שהייתה לנו תקשורת אמינה שעושה חסד עם נפגעות תקיפה מינית

אבל לא זה המצב ולכן אני כותבת, בשביל לנסות לאזן את המשוואה בכוחותי הדלים.

גם אם נחמה הייתה סובלת מסכיזוספרניה המלווה בהזיות-

אין פירוש הדבר שהיא משקרת, בודה דברים מליבה שלא היו ולא נבראו

למרבה הצער, נשים מתמודדות נפש דווקא חשופות יותר לפגיעה- כי מי יאמין להן אם יספרו ?

.דמן וחייהן של נשים מתמודדות נפש אינם הפקר.

קישור לדף התמיכה בנחמה תאנה -פייסבוק

חשיבות האמון בנפגעות ונפגעי פגיעה מינית​

הסיבה שאומרים “מתמודד נפש” ולא “חולה נפש”

פשוט כי מבחינה אונתולוגית, זאת טעות.

צריך להניח הנחות מאוד מרחיקות לכת לגבי עצם קיומה

של הנפש, ועצם קיומם של מצבים של “בריאות ” ו”חולי” של הנפש.

מה כן יש?

הממצאים מראים שיש בעיקר המון , אבל המון חוזר מזל בחיים.

לא נפש חולה- אלא חברה חולה ואלימה.

לקרוא לאנשים שכל חייהם היו קורבנות “חולי נפש” זה לקחת חלק בדיכוי.

הטענה המובלעת היא שמדובר בקורבנות “רעים”, שהבעייה אצלם, הם האשמים.

וגם לקרוא לאנשים שכל חייהם היו דבש ותותים ותפיסת המציאות שלהם שונה משלנו- זה לא להיט.

צריך להניח מראש שאכן הבעיה היא אותה “נפש” מסתורית וזאת לא למעשה מחלה נוירולוגית.

לפעמים כל ההבדל בין נפגעת למשוגעת זה פשוט שהנפגעת יודעת לספר את הסיפור שלה יותר טוב.

ואל תקראו לאנשים “חולי נפש” סתם מוציא אתכם חומוס מבחינה אונתולוגית.